זה קורה מחר בבוקר. צריך לקום מוקדם ולהתייצב בבית-החולים בשש וחצי בבוקר. עברנו היום מעין שרשרת קליטה וחיול בביה"ח - טלי אשתי נבדקה באולטראסאונד לוודא שהעובר לא החליט לעשות סלטה ברגע האחרון ולהתמקם לתנוחת לידה טבעית עם הראש למטה. אני לא מבין את זה, אם היו משאירים אותי מקופל לתוך עצמי בשקית חשוכה תשעה חודשים הדבר היחיד שהייתי בוחר לעשות מרצוני החופשי זה להיות הפוך. הגעתי לבדיקה עם שביב תקווה שהרופא יכריז על "חדל מצג עכוז" ואני אוכל להחזיר את טלי הביתה ואפילו להגיע לחצי יום זולה בעבודה. לא רק שזה לא התממש, הרופא גם טרח להגיד לנו שעם הכמות הקטנה של מי השפיר ברחם, אין בכלל סיכוי שהוא יתהפך. התבאסתי, אבל מצד שני זה גרם לי להשלים עם כך שמחר יתבצע הניתוח. המניוק הקטן עושה לנו צרות על ההתחלה. אני מתחיל להרגיש את תחושת חוסר האונים שכל חברי ההורים הזהירו אותי מפניה.
לניתוח קיסרי מתוכנן מראש (אלקטיבי) יש גם יתרונות. כל העולם ואשתו יודעים על התאריך ויכולים להתקשר בערב שלפני ולאחל הצלחה. אנחנו יכולים לדעת ברזולוציה של שעות מתי יתרחש המאורע הגדול ופחות או יותר מהו התהליך שנעבור באותו היום. אפשר לתכנן מראש מי מגיע ומתי ומה נעשה בימים שאחרי. בזכות התאריך הידוע מראש יכולתי לקחת חופש מהעבודה מספר ימים מראש, לשרשר אותם לסוף השבוע הקודם ולהנות מחמישה ימים עם טלי, שהוקדשו למנוחה, סידורים והפנמה איטית של העומד להתרחש. אני מעדיף את זה על מצב שבו אני נשלף מיום עבודה עמוס ומגיע לחדר לידה עם שורות קוד שמתקמפלות לי בראש ולחץ ממשימות קטנות ועיזים שלא הספקתי לסגור מראש.
בבית החולים היו מאד נחמדים ורהוטים. קיבלה אותנו אחות מאד נחמדה והסבירה לנו בסבלנות ובאדיבות על כל מה שעומד להתרחש. רופאה חביבה הקלידה את תמצית התיק הרפואי של ההריון למערכת המחשוב של בית החולים. אהבתי את זה שהכל ממוחשב אבל התרשמתי לרעה מרמת האינטגרציה האפסית בין המערכות. קיבלנו תיקיה מצ'וקמקת מפלסטיק שנראתה כאילו היא בשימוש משנות התשעים (בחיי שהייתה לי כזו בדיוק בתיכון). שמו שם את כל הטפסים הקבועים, אחרי שהאחות הדביקה להם את המדבקות של טלי. לא הבנתי למה המחשב לא יודע פשוט להדפיס את כל הטופסולוגיה עם הפרטים של טלי על הנייר. זה נראה לי הרבה יותר זול מלשלם לבית דפוס להדפיס את כל הטפסים, לתחזק צי שלם של מדפסות של מדבקות ולבזבז שעות עבודה של אחיות על הדבקת מדבקות. הרופאה הקלידה את ההסטוריה הרפואית של טלי ועשתה שם טעויות מביכות, כמו להדביק מחלות של בן משפחה אחד לבן משפחה אחרת. נאלצנו לתקן אותה. היא רשמה שם "יוצ הנטי" במקום "יעוץ גנטי" ועוד טעויות כתיב מקוריות, אבל כבר לא היה לנו נעים לתקן. טלי הסבירה לי שדוברי רוסית נוטים לבלבל בין האות ג' לאות ה' ולכן הם לפעמים מגיעים בטעות לגרצליה.
כל מחלקת היולדות זה עולם מוזר. יש שם נשים שגוררות בקושי עגלות עם תינוקות בני-יומם. נראות גמורות. חלקן יושבות עם פרצוף מבואס ובקושי מעיפות מבט על התינוק שלהן. הזהירו אותנו מראש בקורס הכנה ללידה מה- Baby blues. אני יודע, למרות שקשה להאמין, שהן יצאו מזה ויתחברו לתינוקות שלהן בתוך שעות עד ימים. מעניין אם החלונות שם נעולים - אני משוכנע שמדי פעם יש איזו אמא שמנסה לעשות מייקל ג'קסון לתינוק שלה. אם מגיעים לשם בשעת האוכל המקום נראה כמו לול תרנגולות. זה היה בדיוק הרגע בו נכנסנו לשם. הייתי הגבר היחידי בין עשרות נשים בחלוקים שישבו שם ונראו די מרוצות מהחיים. בכל זמן אחר זה נשמע די טוב, אבל אז זה הרגיש לי מוזר ולא הייתי בטוח שמותר לי להיות שם. שאלתי את האחות והיא אמרה שהן לא טורפות.
כשכבר רואים בקומה הזו גברים זה בדרך כלל בחדרי הלידה. בדר"כ זה אב לעתיד שאשתו נמרחת עליו וגונחת מכאבים. יש כאלו שמלטפים ונורא תומכים אך יש אפילו כאלו שממש גוערים בנשים שלהם.
יצאנו מבית החולים לפני הזמן. להגיד יצאנו זה לא מדוייק, כי בעצם קיבלנו "פס" יציאה. אנחנו כבר מחויילים. ניתן לומר שמרשים לנו לישון בבית. טלי תנותח שלישית (מתוך שלוש). בכל מקרה היא צריכה להתייצב עם כל השלוש באותו השעה, כי ככה זה עובד שם. יש בזה מעט הגיון, כי קיים סיכוי שאחת מהבנות בתור תתחיל בלידה פעילה במהלך הלילה ויבוצע בה ניתוח חרום שיקדם את התור. דרך-אגב, ההגדרה "ניתוח חרום" בהקשר של ניתוח קיסרי היא למעשה כל ניתוח שהוא לא ניתוח שנקבע מראש. מצד שני אנחנו יודעים שסתם ימרחו לנו את הזמן, כלומר לא יתייחסו אלינו, עד שיתחיל יום העבודה בסביבות שמונה. אם לצורך העניין טלי הייתה מגיעה לפני מספר ימים עם התחלה של צירים והיו קובעים לה ניתוח לעוד מספר שעות, אז זה עדיין נקרא ניתוח חרום. המשמעות המעשית מבחינתי היא שאני לא יכול להיות נוכח. ככה זה החוקים של בית החולים. בגלל זה כל הזמן האחרון קיוויתי שהבונבון יחזיק מעמד ולא יחליט שנמאס לו.
טלי הייתה מותק כל ההריון וסחבה אותו כמו גדולה. עשיתי איתה המון הליכות - וכשאני אומר הליכות אני מתכוון למסלול הקבוע, סובב חיפה רבתי, שאורכו 7.5 ק"מ טביל ותקילין. פעם היינו עושים אותו בקצת יותר משעה. היום כשטלי בסוף ההריון זה לוקח כשעה וחצי. טלי הלכה היום עם מריון וכך התפנה לי קצת זמן לסידורים. התגלחתי כדי שלא תהיה לי פאדיחה עוד כמה שנים כשמישהו יסתכל על התמונות של יום הולדתו ויראה שם מישהו שנראה הרבה יותר צעיר ממה שהוא מכיר, עם הרבה יותר שערות על הפנים ממה שהוא רגיל. הכנסתי את הבטריות של המצלמה שיעל אחותה של טלי נתנה לי. אסור לצלם בחדר הניתוח, אבל חייבים לעוור את הרך הנולד בפלאשים כשהוא יוצא משם.
בערב טלי שוחחה בטלפון עם בני משפחה וחברים. אקורד הסיום היה שיחת הטלפון האחרונה, בה נפרדה אמי מטלי במילים "טוב, שיהיה בהצלחה ותתכונני לכאבי תופת מחר, אז אל תחסכי במשככי כאבים".
לניתוח קיסרי מתוכנן מראש (אלקטיבי) יש גם יתרונות. כל העולם ואשתו יודעים על התאריך ויכולים להתקשר בערב שלפני ולאחל הצלחה. אנחנו יכולים לדעת ברזולוציה של שעות מתי יתרחש המאורע הגדול ופחות או יותר מהו התהליך שנעבור באותו היום. אפשר לתכנן מראש מי מגיע ומתי ומה נעשה בימים שאחרי. בזכות התאריך הידוע מראש יכולתי לקחת חופש מהעבודה מספר ימים מראש, לשרשר אותם לסוף השבוע הקודם ולהנות מחמישה ימים עם טלי, שהוקדשו למנוחה, סידורים והפנמה איטית של העומד להתרחש. אני מעדיף את זה על מצב שבו אני נשלף מיום עבודה עמוס ומגיע לחדר לידה עם שורות קוד שמתקמפלות לי בראש ולחץ ממשימות קטנות ועיזים שלא הספקתי לסגור מראש.
בבית החולים היו מאד נחמדים ורהוטים. קיבלה אותנו אחות מאד נחמדה והסבירה לנו בסבלנות ובאדיבות על כל מה שעומד להתרחש. רופאה חביבה הקלידה את תמצית התיק הרפואי של ההריון למערכת המחשוב של בית החולים. אהבתי את זה שהכל ממוחשב אבל התרשמתי לרעה מרמת האינטגרציה האפסית בין המערכות. קיבלנו תיקיה מצ'וקמקת מפלסטיק שנראתה כאילו היא בשימוש משנות התשעים (בחיי שהייתה לי כזו בדיוק בתיכון). שמו שם את כל הטפסים הקבועים, אחרי שהאחות הדביקה להם את המדבקות של טלי. לא הבנתי למה המחשב לא יודע פשוט להדפיס את כל הטופסולוגיה עם הפרטים של טלי על הנייר. זה נראה לי הרבה יותר זול מלשלם לבית דפוס להדפיס את כל הטפסים, לתחזק צי שלם של מדפסות של מדבקות ולבזבז שעות עבודה של אחיות על הדבקת מדבקות. הרופאה הקלידה את ההסטוריה הרפואית של טלי ועשתה שם טעויות מביכות, כמו להדביק מחלות של בן משפחה אחד לבן משפחה אחרת. נאלצנו לתקן אותה. היא רשמה שם "יוצ הנטי" במקום "יעוץ גנטי" ועוד טעויות כתיב מקוריות, אבל כבר לא היה לנו נעים לתקן. טלי הסבירה לי שדוברי רוסית נוטים לבלבל בין האות ג' לאות ה' ולכן הם לפעמים מגיעים בטעות לגרצליה.
 |
| טלי ושומר המסך |
כל מחלקת היולדות זה עולם מוזר. יש שם נשים שגוררות בקושי עגלות עם תינוקות בני-יומם. נראות גמורות. חלקן יושבות עם פרצוף מבואס ובקושי מעיפות מבט על התינוק שלהן. הזהירו אותנו מראש בקורס הכנה ללידה מה- Baby blues. אני יודע, למרות שקשה להאמין, שהן יצאו מזה ויתחברו לתינוקות שלהן בתוך שעות עד ימים. מעניין אם החלונות שם נעולים - אני משוכנע שמדי פעם יש איזו אמא שמנסה לעשות מייקל ג'קסון לתינוק שלה. אם מגיעים לשם בשעת האוכל המקום נראה כמו לול תרנגולות. זה היה בדיוק הרגע בו נכנסנו לשם. הייתי הגבר היחידי בין עשרות נשים בחלוקים שישבו שם ונראו די מרוצות מהחיים. בכל זמן אחר זה נשמע די טוב, אבל אז זה הרגיש לי מוזר ולא הייתי בטוח שמותר לי להיות שם. שאלתי את האחות והיא אמרה שהן לא טורפות.
כשכבר רואים בקומה הזו גברים זה בדרך כלל בחדרי הלידה. בדר"כ זה אב לעתיד שאשתו נמרחת עליו וגונחת מכאבים. יש כאלו שמלטפים ונורא תומכים אך יש אפילו כאלו שממש גוערים בנשים שלהם.
יצאנו מבית החולים לפני הזמן. להגיד יצאנו זה לא מדוייק, כי בעצם קיבלנו "פס" יציאה. אנחנו כבר מחויילים. ניתן לומר שמרשים לנו לישון בבית. טלי תנותח שלישית (מתוך שלוש). בכל מקרה היא צריכה להתייצב עם כל השלוש באותו השעה, כי ככה זה עובד שם. יש בזה מעט הגיון, כי קיים סיכוי שאחת מהבנות בתור תתחיל בלידה פעילה במהלך הלילה ויבוצע בה ניתוח חרום שיקדם את התור. דרך-אגב, ההגדרה "ניתוח חרום" בהקשר של ניתוח קיסרי היא למעשה כל ניתוח שהוא לא ניתוח שנקבע מראש. מצד שני אנחנו יודעים שסתם ימרחו לנו את הזמן, כלומר לא יתייחסו אלינו, עד שיתחיל יום העבודה בסביבות שמונה. אם לצורך העניין טלי הייתה מגיעה לפני מספר ימים עם התחלה של צירים והיו קובעים לה ניתוח לעוד מספר שעות, אז זה עדיין נקרא ניתוח חרום. המשמעות המעשית מבחינתי היא שאני לא יכול להיות נוכח. ככה זה החוקים של בית החולים. בגלל זה כל הזמן האחרון קיוויתי שהבונבון יחזיק מעמד ולא יחליט שנמאס לו.
טלי הייתה מותק כל ההריון וסחבה אותו כמו גדולה. עשיתי איתה המון הליכות - וכשאני אומר הליכות אני מתכוון למסלול הקבוע, סובב חיפה רבתי, שאורכו 7.5 ק"מ טביל ותקילין. פעם היינו עושים אותו בקצת יותר משעה. היום כשטלי בסוף ההריון זה לוקח כשעה וחצי. טלי הלכה היום עם מריון וכך התפנה לי קצת זמן לסידורים. התגלחתי כדי שלא תהיה לי פאדיחה עוד כמה שנים כשמישהו יסתכל על התמונות של יום הולדתו ויראה שם מישהו שנראה הרבה יותר צעיר ממה שהוא מכיר, עם הרבה יותר שערות על הפנים ממה שהוא רגיל. הכנסתי את הבטריות של המצלמה שיעל אחותה של טלי נתנה לי. אסור לצלם בחדר הניתוח, אבל חייבים לעוור את הרך הנולד בפלאשים כשהוא יוצא משם.
בערב טלי שוחחה בטלפון עם בני משפחה וחברים. אקורד הסיום היה שיחת הטלפון האחרונה, בה נפרדה אמי מטלי במילים "טוב, שיהיה בהצלחה ותתכונני לכאבי תופת מחר, אז אל תחסכי במשככי כאבים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה